שופיח לש תוגהנתהו תימצע הטילש הרזע

1 מוכנות לבקשת עזרה, שליטה עצמית והתנהגות של חיפוש עזרה חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" מאת יהודה אבזון הוגש לסנאט של אוניברסיטת תל-אביב

2 Readiness to Seek Help, Self-Control and Help-Seeking Behavior Thesis Submitted for the Degree Doctor of Philosophy By Yehuda Abazon Submitted to the Senate of Tel-Aviv University October, 2002

3 אוקטובר, 2002 עבודה זו נעשתה בהדרכת פרופ' מיכאל רוזנבאום

4 ברצוני להודות: לפרופ' מיכאל רוזנבאום, מנחה עבודת דוקטורט זו, על ההדרכה הסבלנית, רחבת ההיקף והאינטגרטיבית שניתנה לי לאורך תקופת המחקר - וזו הייתה תקופה לא קצרה, לעיתים משברית. במיוחד עזר לי השילוב בהדרכה בין הקפדה מירבית על התיכנון המחקרי וביצועו המדויק לבין מתן חופש פעולה בבחירת תכני המחקרים שאיפשר ביטוי עצמי אקדמי. לד"ר ראובן דר על השתתפותו כשופט בתהליך בניית שאלון המחקר, על העזרה הרבה בתחום המתודולוגי לאורך כל שלבי העבודה ועל התמיכה הפסיכולוגית ברגעי משבר. לפרופ' יוסף לוין על הערותיו המועילות בתחום הסטטיסטי. לד"ר דוד גרין ופרופ' עזי ברק על השתתפותם כשופטים בתהליך בניית שאלון המחקר. לרחל רוזנפלד-דר על הסיוע הסטטיסטי בשלבים הראשונים של המחקר. ליפעת קלוש-יגל על שיתוף הפעולה בבניית שאלון המחקר. לסטודנטים לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א ולחינוך בסמינר הקיבוצים, שהשתתפותם איפשרה עריכת מחקר זה. ולבסוף - לרעייתי ג'יזל וילדי ליטל וליאור, אשר אהבתם, סבלנותם ותמיכתם איפשרו לי לעבור מסלול מחקרי זה.

5 תקציר האדם עשוי לבקש עזרה מאדם אחר בשני מצבים : כאשר אינו יכול להתמודד לבד עם מטלה במצב מסוים וישנו עוזר אפשרי, או כאשר הוא יכול להתמודד לבד אך יהיה הרבה יותר יעיל עבורו (מבחינת הקצאת משאבים) להיעזר באדם אחר. מה מנבא האם, ובאיזו מידה, יבקש אדם עזרה מאדם אחר? גישה אחת טוענת כי האדם יפנה לעזרה כפונקציה של גודלה ואיכותה של רשת התמיכה החברתית שלו, התייחסותו לאותה רשת ועמדתו בנושא פניה לעזרה ) Trickett, Mitchell & Rankin et al., 2000 ;Van-Heeringen, 2001 ;Goleman, 1995 ; ;Raviv et al., 2000 ;1980 Anme, ;Thompson & Ontai, 2000 ;Papworth et al., 2001 ;Galanter & Brook, 2001 ; Vaux, ;Tolsdorf, 1976 ;Kendrick, 1999 ;Ennis et al., 2000 ;Ursano, 2000 ;2001 1985 ואחרים). גישה שניה טוענת שאין זה מספיק למדוד את מקורות העזרה שיש לאדם; לבקשת עזרה יש מחיר פסיכולוגי (כמו פגיעה באגו) ואם הוא אמור לשלם מחיר גבוה מדי לטעמו הוא לא יפנה לעזרה. לפי גישה זו האדם עורך השוואה בין המחיר הפסיכולוגי לבין הרווח האינסטרומנטלי שישיג, ותוצאת השוואה זו תקבע, אם האדם יפנה לעזרה (1998 ;Nadler,,1990,1991,1997 Shaw et ;al., 2001,Blaine, Crocker & Major, 1995 ;Shapiro, 1983 ואחרים). מבחינה תיאורטית שייכת גישה זו לזרם בחקר המוטיבציה (Kuhl,1984) שבמרכזו ההנחה, שאם לאדם שני דחפים מנוגדים הוא יפעל בהתאם לחזק (הנחת ה-.(expectancy-value ברמה המחקרית בודקים החוקרים אשר מתמקדים בגישה זו שלל משתנים אישיים וסביבתיים (העבודה הנוכחית סוקרת עשרים וששה) אשר משפיעים על תפיסת הפרט את גובה המחיר הפסיכולוגי שהוא עלול לשלם אם יפנה לעזרה, ולפיכך יכולים לשמש כמנבאים בתחום הפניה לעזרה. המחקר הנוכחי צועד בעקבות הגישה השניה המניחה כי בקשת עזרה כרוכה לעיתים במחיר פסיכולוגי; טענתו המרכזית המבדילה אותו מגישה זו - האנשים נבדלים האחד מהשני בנושא הספציפי של מוכנות לבקשת עזרה, כלומר - קיים רפרטואר אישיותי אחד היחודי לתחום בקשת עזרה מהזולת, אשר בעזרתו ניתן לנבא האם - ובאיזו מידה -יבקש הפרט עזרה מאדם אחר כאשר הוא מתקשה בבצוע משימה ויש לו עוזר פוטנציאלי; מוכנות זו - השפעתה תיגבר ככל שלאדם יהיה קשה יותר (מבחינת המחיר הפסיכולוגי הכרוך בפניה) לפנות לעזרה. העבודה הנוכחית מראה כי קיים רפרטואר כזה; ניתן לו השם "מוכנות לבקשת עזרה" (מב"ע). במחקר מקדים שנערך על ידי החוקר בעבודה זו (א.י.) ועל ידי קלוש יגל (קלוש יגל, 1996) נבנה שאלון מב"ע, שהוא שאלון לדיווח עצמי לגבי המידה בה נוהג אדם לפנות לעזרת אדם אחר כאשר הוא נתקל בבעיות, מתקשה להתמודד איתן ויכול לאתר עוזר פוטנציאלי. לשאלון נמצאה מהימנות פנימית גבוהה.(α Cronbach =.90)

6 המחקר הנוכחי מציג את הפניה לעזרה כתהליך בו האדם מכניס עצמו, באופן רצוני ומתוכנן, לאי נוחות (תשלום המחיר הפסיכולוגי הכרוך בפניה לעזרה) כדי להתמודד טוב יותר עם משימה. ניתן לראות תהליך זה כסוג של שליטה עצמית משפרת,(Rosenbaum, 1990) המוגדרת ככניסה מתוכננת למצב לא נעים כדי לשפר את מצבו או תיפקודו של האדם בעתיד. אנו סבורים שלפעמים אין זה מספיק להשוות מחיר פסיכולוגי לרווח אינסטרומנטלי כדי לנבא אם האדם יחפש עזרה (כפי שסבורים חוקרי הגישה השניה) - יש מקרים בהם האדם חש בתחילה כי מחירה של פניה לעזרה רב מתועלתה, ובכל זאת, בסופו של דבר, הוא פונה לעזרה. המחקר הנוכחי מניח שהאדם זקוק לתהליך נוסף מעבר להשוואה שהוזכרה, והוא הפעלת מיומנות של שליטה עצמית המיוחדת לתחום בקשת העזרה (כדי שיוכל להתגבר על הקושי הכרוך בפניה לעזרה, לא רק להשוותו לרווח אותו ישיג). לעבודה הנוכחית ארבע מטרות, שנבדקו בארבעה מחקרים עוקבים בהם לקחו חלק 280 משתתפים, סטודנטים לפסיכולוגיה וחינוך. בכל מחקר לקחו חלק משתתפים שונים; אלו מטרות המחקרים: 1. מחקר א' -תיקוף ראשוני. מטרת המחקר - לבדוק את מידת הפניה לעזרה (ומשך הזמן הנדרש לפניה) כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע. כל משתתף לקח חלק בשני ניסויים - הראשון הוא מעבדתי ובו נמדדה התנהגות המשתתף בחיפוש עזרה כאשר הוא נתקל בקושי ויש עוזר פוטנציאלי (הנסיין); בניסוי זה נבדקו הן מידת הפניה לעזרה והן משך הזמן שנדרש לפניה. בניסוי השני קיבל המשתתף לעיונו ערכה ובה 3 ארועים אפשריים מחיי היום יום הכרוכים בבעיה שקשה לפתור אותה ויש עוזר פוטנציאלי. המשתתף התבקש לציין (בכתב, בתשובה לשאלה), באיזו מידה הוא בטוח שיבקש עזרה אילו היה חווה ארועים אלו. תוצאות המחקר מראות כי בעלי מב"ע גבוהה פנו לעזרה במידה רבה יותר (ומהר יותר) מבעלי מב"ע נמוכה. 2. מחקר ב', שמטרתו - בדיקה של מידת הפניה לעזרה (ומשך הזמן הנדרש לפניה) כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ושל שוני ברמת הקושי המצבי לגבי בקשת עזרה. כל משתתף לקח חלק בשני ניסויים וההליכים בשניהם היוו חזרה על ההליכים בניסויי מחקר א', בשינוי אחד : למחצית מהמשתתפים נבנתה סיטואציה בה היה גורם מצבי המקל על הפניה לעזרה ולמחציתם נבנתה סיטואציה בה היה גורם מצבי המקשה על הפניה. דוגמא להפעלת השוני ברמת הקושי של הגורם המצבי: בניסוי המעבדתי נאמר למחצית מהמשתתפים, שרוב המשתתפים פונים לעזרת הנסיין (כלומר, שזה נורמטיבי להיעזר), ובכך הופעל גורם מצבי המקל על הפניה; למחצית השניה נאמר ההיפך, ובכך הופעל גורם מצבי המקשה על הפניה. סיטואציה בה בקשת העזרה נתפסת כנורמטיבית מקלה על הפניה לעזרה - ולהיפך ) & Tessler ;Schwartz, 1972.(Broll et al., 1974 ;Gross et al.,1979;nadler & Porat, 1978 במהלך הניסויים נבדק ונמצא, שהמניפולציות יעילות; תוצאות המחקר מראות שבעלי מב"ע גבוהה

7 ביקשו עזרה במידה רבה יותר (ומשך הזמן הנדרש לפניה היה קצר יותר) מבעלי מב"ע נמוכה בעיקר במצב בו היה גורם המקשה על הפניה לעזרה. 3. מחקר ג', שמטרתו - בדיקה של מידת הפניה לעזרה (ומשך הזמן הנדרש לפניה) כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ושל הימצאות או היעדרות אמצעים להתמודד לבד. כל משתתף לקח חלק בשני ניסויים וההליכים בשניהם היוו חזרה על ההליכים בניסויי מחקר ב', עם שני : שינויים כל המשתתפים נחשפו לגורם מצבי המקשה על הפניה לעזרה, ולמחצית מהמשתתפים ניתנה אפשרות לנסות ולהתמודד ללא עזרת אדם אחר, על ידי אמצעים שניתנו להם (בנוסף לאפשרות של קבלת עזרה מהזולת); למחצית השניה לא ניתנו אמצעים כאלו. התוצאות מראות כי בעלי מב"ע גבוהה ביקשו עזרה במידה רבה יותר מבעלי מב"ע נמוכה בעיקר במצב של "יש אמצעים להתמודדות עצמית". נמצאה קבוצת משתתפים כלשהי (במערך מחקרי של מבחינת משך הזמן הנדרש לפניה לא,2X2 והימצאות/היעדרות אמצעים להתמודדות עצמית) השונה באופן מובהק מהאחרות. מב"ע גבוהה/נמוכה 4. מחקר ד', שמטרותיו - מידת הפניה לעזרה (ומשך הזמן הנדרש לפניה) ומידת הניסיון להתמודד לבד כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ובתושיה נלמדת הנמדדת על ידי שאלון SCS ).(Rosenbaum, 1980 כל משתתף לקח חלק בשני ניסויים וההליכים בשניהם היוו חזרה על ההליכים בניסויי מחקר ג', עצמית, במב"ע עם שני שינויים : ונמדדה גם מידת הניסיון להתמודדות זו. ונמוכים לכל המשתתפים היו אמצעים להתמודדות תוצאות המחקר: בתושיה נלמדת ביקשו עזרה במידה רבה יותר מעמיתיהם; הזמן הנדרש לפניה לא נמצאה קבוצת משתתפים כלשהי (במערך מחקרי של משתתפים הגבוהים מבחינת משך מב"ע 2X2, גבוהה/נמוכה ותושיה נלמדת גבוהה/נמוכה) השונה באופן מובהק מהאחרות. משתתפים בעלי תושיה נלמדת גבוהה ומב"ע נמוכה ניסו להתמודד בעצמם עם הבעיה במידה רבה יותר משאר המשתתפים. הדיון בתוצאות נערך במונחים הלקוחים מתאוריות של חיפוש עזרה ושל שליטה עצמית.

8 ABSTRACT A human being may seek help from another under two circumstances: When he is unable to cope with an assignment by himself, in a certain situation, and there is help available, or, when he is able to deal with the situation on his own, but it will turn out to be much more efficient for him (as far as allocating resources is concerned) to seek help from someone else. What can predict whether, and to what extent, a person may seek help from another? One approach argues that a person will seek help as a function of the size and the quality of his social support network, his attitude towards that network and his stand regarding the request for help. (Mitchell & Trickett, 1980; Raviv et al, 2000; Goleman, 1995; Van-Heeringen, 2001; Rankin et al, 2000; Galanter & Brook, 2001; Papworth et al, 2001; Thompson & Ontai, 2000; Anme, 2001; Ursano, 2000; Ennis et al, 2000; Kendrick, 1999; Tolsdorf, 1976; Vaux, 1985 and others). The second approach argues that, it may not be sufficient to gauge the help resources a person may have; Seeking help has a psychological price tag (such as hurting the ego) and if, in fact, the price he has to pay is too high, he will refrain from seeking help. According to this approach, the person weighs the psychological price against the instrumental gain he might achieve. The result of this comparison will determine whether or not, the person will seek help. (Nadler 1990, 1991, 1997, 1998; Shaw et al, 2001; Shapiro, 1983; Blaine, Crocker & Major, 1995 and others). From a theoretical point of view, this approach is part of the trend in Motivation Research (Kuhl, 1984) where the basic assumption is that, if a person has two opposed drives, he will act upon the stronger one (The Expectancy Value assumption). On the research level, the researchers, who focus on this approach, test a multitude of personal and environmental variables (this paper surveys twenty six of them), affecting the individual s perception of the psychological price he may have to pay in case he seeks help and, thus, may serve as predictors in the help-seeking field. The current research follows the second approach, in the assumption that helpseeking, sometimes, entails a psychological price. Its main argument against it is, that people differ from one another in the specific issue of readiness to seek help. In other words, there is one personality repertoire, unique to the area of seeking help from

9 another, by which we may predict if, and to what extent an individual will seek help from another person when he encounters difficulty in carrying out an assignment, and potential help is available. The effect of this readiness will grow in correlation with the difficulties a person may have to seek help (as far as the psychological cost involved, is concerned). This paper shows the existence of such a repertoire, identified by the title Readiness to Seek Help (RSH). In a preliminary study, held by the researcher of this study (Y.A.) and by Klosh Yagel (Klosh Yagel 1996), an RSH questionnaire was constructed. This is a self answered questionnaire, dealing with the extent to which, a person seeks the help of another when grappling with problems, finding it difficult to cope and, is able to locate a potential helper. The questionnaire was found to have a high degree of inner reliability (α Cronbach =.90). This research presents help-seeking as a process where a person, deliberately and willingly, gets himself into an inconvenience (the psychological price involved in help-seeking) in order cope, in a better way, with an assignment. This process can be perceived as a form of reformative self-control (Rosenbaum, 1990), defined as a preplanned entry into an inconvenient situation, in order to improve the person s situation or function in the future. We believe that, at times, comparing the psychological cost to the instrumental gain, is not adequate to predict whether the person will seek help or not (as is assumed by the researchers of the second approach). There are cases where a person may feel, initially, that the cost of seeking help is higher than the benefits, and yet, eventually, he does seek help. This research assumes that a person requires an additional process, beyond the above-mentioned comparison, namely, the activation of a self-control skill, specific to the help-seeking field (so that he can overcome the difficulty of seeking help and not just compare it to the profit he may gain). This paper sets four objectives, tested by four consecutive researches, with 280 participants, students of Psychology and Education. Different people participated in each research. The following are the objectives of the studies: Research a) Preliminary Validation. The objective of the research was to study the extent of help seeking (as well as the time needed to act upon it) as a function of personality differences in RSH. Every participant took part in two experiments: A laboratory experiment to evaluate the behavior of the help-seeking participant when he encounters difficulties and when a potential helper is available (the tester); This 2

10 experiment tested both the extent of help seeking, as well as the time it took to, actually, take action. In the second experiment, the participant received a kit to peruse, with a set of three daily events entailing grappling with a difficult problem, when a potential helper is available. The participant was, then, requested to specify, in writing (as an answer to a question), to what extent he was sure he would seek help had he experienced these events. The results of this research show that people with a higher RSH sought more help (and faster) than people with a low RSH. Research b) - tested the extent of help seeking (and the time needed to act) as a function of the personality differences in RSH, as well as the variance in the situational difficulty level related to help seeking. Every participant took part in two experiments and the procedures in both were both were a repetition of the procedures of the experiments in research a), with one modification: For half the participants, a situation was created, where they had to cope with a situational factor, alleviating help seeking, while for the other half, a situation was created, where they had to cope with a situational factor which made it difficult. The following example depicts the activation of a variance in the difficulty level of the situational factor: In the lab test, half of the participants were told that most of the others seek the help of the tester (namely, that help seeking is normative), and in that, a situational factor, alleviating help seeking was activated. The other half, were told the opposite, and in that, a situational factor, making help seeking difficult, was activated. A situation where seeking help is perceived as the norm alleviates the help seeking and vice versa (Tessler & Schwartz, 1972; Nadler & Porat, 1978; Gross et al. 1979; Broll et al, 1974). Throughout the experiments it was tested and proven that the manipulations were effective: The results show that people with a higher RSH sought more help (and sooner) than people with a low RSH, especially in a situation where there is a factor which makes help seeking difficult. Research c) - tested the extent of help seeking (and the time needed to act) as a function of the personality differences in RSH and of the existence (or lack thereof) of means and ways to cope alone. Every participant took part in two experiments and the procedures, in both, were a repetition of the procedures in the experiments of research b), with two modifications: All the participants were exposed to a situational factor,

11 making help seeking difficult while half of the participants were given the option to try and cope, without the help of someone else, by using available means (in addition to the option to receive help from another person). The other half had no access to such means. The results show that people with a higher RSH sought more help than people with a low RSH, especially in a situation of available means for coping alone. As for the time that was needed to act, no certain group of participants was found to be unequivocally different from the others (in a research setting??? Of 2x2, high/low RSH and availability/non-availability of means for coping alone). Research d) tested the extent of help seeking (and the time needed to act), as well as the extent of attempting to cope alone as a function of inter-personal differences in RSH and in learned resourcefulness, measured by SCS questionnaire (Rosenbaum, 1980). Every participant took part in two experiments and the procedures in both were a repetition of the procedures in the experiments of research c), with two modifications: All the participants had means to cope alone and the extent of attempting to cope alone, was tested as well. Results of the research: Participants with high RSH and low learned resourcefulness, sought more help than others; As for the time needed to act, no group was found to be unequivocally different from the others (in a research setting of 2x2, high/low RSH and high/low learned resourcefulness). Participants with a high level of learned resourcefulness and a low RSH, tried to cope alone with the problem, to a greater extent than the other participants. The discussion regarding the results was held in terms, taken from theories of help seeking and self-control.

12 תוכן העניינים שער בעברית... 1 שער באנגלית... 2 תקציר בעברית... 5 תקציר באנגלית... 8 תוכן העניינים... 12... 14.. מבוא הנושא ומטרות המחקר... 14 רקע תיאורטי... 15 חיפוש עזרה כפונקציה של מקורות העזרה שיש לאדם... 17 חיפוש עזרה כפונקציה של השוואת רווחים אינסטרומנטליים למחירים פסיכולוגיים... 19 חיפוש עזרה כפונקציה של מוכנות לבקשת עזרה... 27 מודל: תהליך חיפוש עזרה, הכולל מוכנות לבקשת עזרה... 32 הסבר למודל.... 34 הגישה המחקרית והשערות המחקר... 37 עיקרי הליך המחקר... 37 השערות המחקר... 40 שלב' א' - בחירת משתתפים עבור מחקר התיקוף ומחקרי הניסוי... 44 שיטה... 44 תוצאות ודיון... 46 שלב ב' - העברת ארבעת מחקרי הניסוי... 36 מחקר א' (תיקוף ראשוני) - בדיקת מדדי בקשת עזרה כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע... 48 שיטה... 48 תוצאות ודיון... 51 מחקר ב' - בדיקת מדדי בקשת עזרה כפונקציה של הבדלים בין אישיים במב"ע ושל הבדלים ברמת הקושי המצבי לגבי פניה לעזרה... 55 שיטה... 56 תוצאות ודיון... 58 מחקר ג' - בדיקת מדדי בקשת עזרה כפונקציה של הבדלים בין אישיים במב"ע כאשר יש או אין אמצעים להתמודד לבד... 67 שיטה... 67... תוצאות ודיון... 69 מחקר ד' - בדיקת מדדי בקשת עזרה ומידת הניסיון להתמודד לבד כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ובתושיה נלמדת... 78 שיטה... 79 תוצאות ודיון... 81 דיון כללי... 92 התפיסה של מב"ע כדרך התמודדות עם קשיים הכרוכים בבקשת עזרה... 92 מב"ע לעומת משתני אישיות אחרים כמנבאים פניה לעזרה... 94 מב"ע ותושיה נלמדת - הדומה, השונה והקשר המשולב לפניה לעזרה... 95

13 ממי לבקש עזרה?... 97 אפקטיביות של בקשת עזרה... 99 "סביבותיו" של הפרט, צרכי שליטה במערכות, דארוויניזם חברתי והשפעותיהם על מב"ע... 100 מגבלות המחקר ואפשרויות תיקונן... 101 ישומים אפשריים ומחשבות לגבי מחקר עתידי... 102 ביבליוגרפיה... 104 נספחים... 121 נספח א' - תהליך פיתוח שאלון מב"ע... 122 נספח ב' - שאלון בקשת עזרה שהופנה לשופטים (מב"ע 1)...124 נספח ג' - שאלון בקשת עזרה שהועבר ל 144 משתתפים (מב"ע 2)...138 נספח ד' - נתונים סטטיסטיים של מב"ע 2...145 נספח ה' - שאלון מוכנות לבקשת עזרה (מב"ע)... 151 נספח ו' - נתונים סטטיסטיים של שאלון מב"ע... 156 נספח ז' - ניסוי מס' 1 לבדיקת מידת בקשת עזרה בארבעת המחקרים... 160 נספח ז'( 1 ) - דף יעוץ... 163 נספח ז'( 2 ) - דף תכנון חיפוש... 164 נספח ח' - סט 3 ארועים המרכיבים את ניסוי מס' 2 בארבעת המחקרים העוקבים; בכל מחקר נוסח משלו... 165 נספח ט' - תוצאות מחקר מקדים לגבי מידת ההיכרות המוקדמת של המשתתפים את שבע הנקודות האחרונות המופיעות בניסוי "בקשה לחוות דעת מקצועית"... 180 נספח י' - רשימת הספרים המשמשים "אמצעים" עבור הניסוי "בקשה לחוות דעת מקצועית"... 181 נספח יא' - תאור ניסוי מקדים לבדיקת תלות בין ציון מב"ע ותפיסת משתנה סביבתי הרלוונטי לפניה עזרה... 182 נספח יב' - שאלון 186...SCS נספח יג' - שאלון 191... O/C 3

14 מבוא הנושא ומטרות המחקר נושא המחקר - התנהגות של חיפוש עזרה, כאשר אדם אמור לבצע מטלה מסוימת ואינו יכול (או שקשה לו) לבצעה בעצמו, ויש לו עוזר פוטנציאלי. המטרה המרכזית של המחקר - בדיקה האם יש הבדלים בין אישיים בתחום הפניה לעזרה, ואם יש - באילו תנאים הבדלים אלו יבלטו במיוחד. במבחן מקדים שנערך על ידי החוקר בעבודה זו (א.י.) ועל ידי קלוש יגל (קלוש יגל, 1996) נבחן המונח "מוכנות האדם לפנות לעזרת הזולת"; נבנה שאלון "מוכנות לבקשת עזרה" (מב"ע) שבאמצעותו מדווח אדם על מידת פניתו לעזרת הזולת במצבים שונים, עם עוזרים פוטנציאליים שונים. מהימנותו הפנימית Cronbach) α) שנמצאה באותו מחקר - 90.; תהליך בניית השאלון ונתונים לגביו ניתן לראות בנספחים א' - ו'. השימוש בשאלון מאפשר מתן ציון (מספרי) לכל נשאל לגבי מידת מוכנותו לפניה לעזרה. למחקר ארבע מטרות מרכזיות שנבדקו בארבעה מחקרים עוקבים: 1. תיקוף ראשוני - בדיקה של מידת הפניה לעזרה ומשך הזמן הנדרש לפניה (פרק הזמן בו מתלבט הפרט אם לפנות או לא לפנות לעזרת הזולת) כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במוכנות לבקשת עזרה (להלן - מב"ע). בהמשך אקרא למונחים "מידת הפניה לעזרה" ו"משך הזמן הנדרש לפניה" (כאשר הם מוזכרים יחד) בשם "מדדי הפניה לעזרה". 2. בדיקה של מדדי הפניה לעזרה כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ושל שוני ברמת הקושי המצבי לגבי בקשת עזרה. 3. בדיקה של מדדי הפניה לעזרה כפונקציה של הבדלים בין-אישיים במב"ע ושל הימצאות או היעדרות אמצעים להתמודדות עצמית (בנוסף לנוכחות עוזר אפשרי) וזאת במצב בו היה גורם מצבי המקשה על הפניה לעזרה. 4. בדיקה של מדדי הפניה לעזרה ושל מידת הנסיון להתמודדות עצמית כפונקציה של הבדלים בין-אישיים בשני רפרטוארים אישיותיים - מב"ע ותושיה נלמדת הנמדדת על ידי Self (1980,1990,(Rosenbaum, שאלון לדיווח עצמי אשר נסמך על SCS - Control Schedule המיומנויות שלדעת (1985 Meichenbaum,1977) יש להקנות לאדם כדי שיתמודד ביעילות עם מצבי לחץ.,Rosenbaum באמצעות השאלון הנ"ל, "דוגם" באיזו מידה יש לפרט את המיומנויות הללו (הקוגניטיביות והתנהגותיות) באופן טיבעי. מחקר זה התבצע במצב בו יש גורם מצבי המקשה על הפניה לעזרה ויש אמצעים להתמודד לבד.

15 רקע תיאורטי ההנחה הרווחת בקרב אנתרופולוגים היא, שבני אדם עברו תוך שלבי ביניים רבים, במהלך ההיסטוריה האנושית, מחיים אינדבידואליים לחיים בקבוצות קטנות שצמחו לקהילות אנושיות, עם יחסי גומלין בין הפרטים המרכיבים אותן. (1998) Cartledge מצטט את הפילוסוף היווני דמוקריטוס (370-460 לפנה"ס, בערך), לפיו הדורות הראשונים של בני האדם תרו ביחידות אחרי מזונם, וצרכו את צמחים ופירות שנשרו מן העצים. כאשר חיות פרא התנפלו עליהם, הם נוכחו לדעת כי עזרה הדדית מביאה להם תועלת; הפחד גרם לקירבה וזו דרשה תקשורת שהפכה לשפה ושימשה בסיס ליצירת הקהילה האנושית הראשונית. ההתפתחות האנושית הביאה לתהליכי התמחות; כיום מירב צרכינו מסופקים לנו על ידי אנשים אחרים, ואנו מספקים את אשר התמחינו בו. תהליך ההתמחות גורם להוזלה ניכרת של מחירי המוצרים והשרותים ומהווה גורם מרכזי בהעלאה של רמת הרווחה האנושית (1996.(Ridley, התיאוריה הכלכלית הקלאסית רואה את האדם כיצור רציונלי, שאם ביכולתו לשפר את רווחתו בהשקעה קטנה יחסית הוא יעשה זאת. אחת האפשרויות לשיפור רווחת האדם היא פניה לעזרת הזולת כאשר הוא מתקשה במשהו. (1999) Ellis and Tyre הגדירו חיפוש עזרת הזולת כמצב בו "אדם נזקק מזמין אדם אחר, המוערך כבעל ידע או יכולת טובים יותר לקחת חלק בהגדרת בעייתו או פתרונה תוך הישענות על הסכמת האחר להגיב כפי שהתבקש" (עמ' 167). בתחום האירגוני-תעסוקתי נמצא מתאם חיובי בין מידת הפניה לעזרה לרמת הביצוע המקצועית, מעורבות העובד, תחושת שביעות רצונו ויכולתו ללמוד במקום עבודתו ) Kruglanski, Ellis &.(Goleman, 1995 בתחום בריאות הנפש נמצאו שיעורי החלמה ;Hurlbert, 1991 ;1992 Offord & Bennet, ספונטאנית נמוכים ;Fonagy,1998) ;Cohen, Cogen & Brook, 1993 1994; 1994 King, (Ollendic & ולעומתם - הנזקקים לעזרה נפשית אשר פנו לסיוע כזה מצבם Barker, Funk & ;Lipsey & Wilson, 1993 השתפר משמעותית 1977) Glass, ;Smith & Lipsey & ) בדומה, גם המתקשים בתחומי למידה הפיקו רבות מקבלת עזרה.(Houston, 1988.(Wilson, 1993 למרות נתונים אלו מצביעים מחקרים על נטיה אנושית להימנע מפניה לעזרת הזולת, על המחירים הכרוכים בכך. מדובר בתחומים רבים, כמו בתחום האירגוני מקצועי Duncan,) Burke, Weir & Garland &) תחום החינוך (1998,(Arbreton, ובריאות הנפש,(Ellis & Tyre, 1999 ;1976 Ware, Manning, Duan, Wells, & ) גם כאשר הסיוע הנפשי ניתן חינם,(Zigler, 1994.(Newhouse, 1984 מעניין להיווכח שהימנעות כזו קיימת גם בקרב בציוותי הצלה לשעת חרום החשופים לאירועים טראומטיים השוחקים אותם נפשית (2001 Kllein,.(Alexander &

16 מדוע אדם מהסס בטרם יפנה לעזרת הזולת? סקרנו שתי גישות העונות לשאלה זו - סיכום למחקרים הרווחים בתחום: א. גישה המתמקדת בבדיקת מקורות העזרה שיש לאדם (ככל שמספר מקורות העזרה קטן יותר כך צפוי שהאדם ימעט בפניה לעזרה). ב. גישה המתמקדת בתחושת המועקה שנוצרת לאדם עקב פניה לעזרה; לפי גישה זו, האדם ישווה רווחים אינסטרומנטליים למחירים פסיכולוגיים (אם האדם חש שהפניה לעזרה גוררת מחיר פסיכולוגי שערכו גבוה מהרווח הממשי המתקבל בעזרה - הוא ימנע מפניה לעזרה). לאחר הסקירה תוצג נקודת מבטנו במחקר הנוכחי - חיפוש עזרה כפונקציה של הבדלים בין- אישיים במוכנות לבקשת עזרה.

17 חיפוש עזרה כפונקציה של מקורות העזרה שיש לאדם. גישה זו טוענת, שההסתברות שהפרט יפנה לעזרה מותנית בשני משתנים: א. מקורות התמיכה שיש לו בפועל. אלו נחלקים בין מקורות מקצועיים פורמליים (רפואה, טכנולוגיה, משפט וכו') ובין מעגלי ההיכרות האנושיים-אישיים שיש לאדם. לגבי המקורות הפורמליים - אלו אמורים להיות קיימים הן בפועל והן בתודעתו של הנזקק הפוטנציאלי, כדי שיבדוק את האפשרות של פניה לעזרה. לדוגמא לאי ידיעה - al. (2001) Shaw and בדקו ומצאו, כי חלק ניכר מאנשים הסובלים מקשיים בדרכי השתן כלל לא היו מודעים לגבי טיפולים אפשריים. המקורות המקצועיים הפורמלים ניתנים לאדם או בהיותו אזרח ו/או בהיותו לקוח המשלם עבור השרות - אם באופן חד פעמי ואם באופן ביטוחי. מעגלי ההיכרות הבלתי פורמליים מהווים חלק מהותי מפוטנציאל ההיעזרות של האדם. (1980) Mitchell & Trickett חוקרים את המונח "רשת תמיכה חברתית" - סך המשאבים הבין אישיים הבלתי פורמליים שיש לאדם כדי שיוכל לנצלם כאשר יהיה זקוק לתמיכה. (1996) Dunbar מעז ומשער שלגבי האדם הממוצע בחברה המערבית מדובר בכ - 150 איש המוכרים לו ממעגלי חיים שונים (סך "פנקס הכתובות האישי"). למעשה, כאשר אדם נזקק לעזרה הסיכוי גדול יותר שיפנה קודם כל למקורות הלא פורמליים כמו משפחה או מכרים ורק אח"כ, במידה ויש צורך, לעזרה מקצועית (1978 ;Gourash, ;Horowitz, 1978 Cortes, 1993 ;(Rogler & הדבר נכון לגבי מתבגרים 2000) al.,,(raviv & לגבי אמהות המעדיפות התיעצות עם בני הזוג לגבי חינוך הילדים על פני התיעצות עם גורם מקצועי ) al., 1992 (Raviv & ולגבי מבוגרים אשר מעדיפים פניה לחבר או בן משפחה במקרה של Rickwood & מצוקה רגשית על פני פניה לאיש מקצוע (1993 Swanson, ;Hinson &.(Braithwaite, 1994 נתונים אלו היוו בסיס ליצירת תוכניות התמודדות בפני מצבי לחץ עתידיים, תוכניות שבמרכזן בניית רשתות תמיכה חברתיות (1964 ;Caplan, Van- ;Goleman, 1995 Papworth & ;Galanter & Brook, 2001 ;Rankin & al., 2000 ;Heeringen, 2001 Ennis & al., ;Ursano, 2000 ;Anme, 2001 ;Thompson & Ontai, 2000 ;al., 2001 ). הנחת העבודה של תכניות אלו היא שמידת הפניה לעזרה של Kendrick, 1999 ;2000

18 הנזקק (הפוטנציאלי) ב"ארועי חיים" (ארועים משבריים) רבים Events),Life בלשונם של (1967,Holmes and Rahe תהיה פונקציה של כמות מקורות התמיכה החברתית העומדים לרשותו. כאן חשוב לזכור (ולהזכיר לבוני תוכניות אלו) שרשת התמיכה החברתית אינה גוף סטטי, אלא תלויה בהתנהגותו של הפרט הנזקק (1980 Wortman,.(Coats & נמצא, שבמקרים של הימצאות קווים דפרסיביים אצל אדם במצוקה, התומכים נוטים להעניק לו תשומת לב וסימפטיה; אם הדפרסיה אינה חולפת יש לכך השפעה מתסכלת על התומכים וגדל הסיכוי להקטנת התמיכה. (2000) Collins and Feeney מראים קשר בין חדות הפניה לעזרה ובהירותה לבין איכות התמיכה המתקבלת. עמדתו לגבי מקורות התמיכה שלו והתייחסותו הכללית לתחום בקשת עזרה בין אישית. אחד הגורמים המשפיעים על העמדה לגבי פניה לעזרה במישורים בלתי פורמליים הוא עצמת הקשרים בין החברים ברשת החברתית (interconnectedness) - משך זמן קיום הקשרים, תדירותם ועומק המחויבות; ככל שאלו חזקים יותר כך עמדת הנזקק לקבלת עזרה תהיה חיובית יותר (1986 Procidano,.((Rogler & לעיתים ידע על מקורות תמיכה אינו מספיק, כאשר האדם לא סומך עליהם. {רלוונטי במיוחד לגבי התיחסות למערכות ציבוריות כמו משטרה, בתי משפט או בתי חולים ציבוריים (1994.{(Brammer, נקודה זו באה להדגיש כי הימצאותה של רשת תמיכה חברתית לאדם לא תמיד מבטיחה היעזרות בה. (1976) Tolsdorf מציג את המושג network orientation שהוא "מערך של אמונות, עמדות וציפיות לפוטנציאל יכולת המימוש של הקשרים ע"מ להיעזר בבעיות של החיים". (1985) Vaux מציג מבנה פקטוריאלי של אותה network orientation ובו אי-תלות, היסטוריה של חיפוש עזרה ואמון. ב. תמצית גישת "מקורות העזרה שיש לאדם": אדם יפנה לקבלת עזרה במידה רבה יותר,ככל שמקורות התמיכה שלו (הפורמליים והבלתי פורמליים) רבים יותר (והוא יודע עליהם), ככל שהקשרים הבין- אישיים ברשת התמיכה החברתית של האדם חזקים יותר וככל שעמדתו חיובית יותר לגבי תומכיו הפוטנציאליים ולגבי בקשת עזרה בכלל. הביקורת על גישה זו ממוקדת בטענה, שבמקרים רבים האדם הנזקק לא פונה לעזרה גם אם נגישים עבורו מקורות תמיכה, הוא מאמין ביעילותם ועמדותיו חיוביות לגבי פניה לעזרה. ביקורת זו מועלית בצורה ברורה על ידי (1997): Nadler "חישבו על אדם המוכה על ידי תחושה קבועה של ספקות לגבי עצמו. הוא חש מוגבל ביחסים חברתיים ויש לו קושי להתרכז בעבודה. האדם סובל ויודע כי יועץ, פסיכולוג או אפילו חבר טוב יכולים לעזור, אך הוא נכשל בחיפוש עזרה. לחלופין, דמיינו מהנדס צעיר שנשכר לאחרונה לעבודה מורכבת; הוא לא בקי בפרטי המשימה, אך הוא "חובט את ראשו בקיר" במקום להתיעץ עם שותף מנוסה" (עמ' 379). ביקורת זו היוותה בסיס להסבר אחר להימנעות מפניה לעזרה, הסבר המתבסס על המועקה האפשרית הקיימת בפניה לעזרה שמקורה במחיר הפסיכולוגי אותו עלול לשלם הפונה ; גישה זו מוצגת בתת-הפרק הבא.

19 חיפוש עזרה כפונקציה של השוואת רווחים אינסטרומנטליים למחירים פסיכולוגיים. (1991,1997,1998 Nadler,1990) מדגיש את נושא המחיר הפסיכולוגי שיכול להיות כרוך בפניה לזולת בבקשת עזרה. המחיר יכול לנוע בין אי-נוחות לבין פגיעה באגו. פניה לעזרה יכולה להיתפס כהטרדה - al. (2001), Shaw and למשל, מדווחים על גברים שאינם רוצים להטריד את הרופא הכללי; al. (1989) DePaulo and מציעים הסבר דומה לאי פניה לעזרה: החשש להכביד על הזולת; (1983) Shapiro סבור שפניה יכולה ליצור תחושת מבוכה; (1983) Ames מסביר כי אדם יהסס לפנות אם יחשוש מדחיה שתתפרש אצלו כדחיה אותו ("העוזר האפשרי לא רוצה כלל את קירבתי"), היכולה לנבוע מטעות ביחוס כוונות הזולת כלפיו. (1984), Kernberg המדגיש את תחום יחסי האוביקט הבלתי תקינים בגישתו הפסיכו-דינאמית, מכליל למעשה את ראייתו של : Ames אדם עלול לראות במירב האנשים הסובבים אותו כאלו שאינם רוצים את קירבתו (אם זו תמונת האובייקטים המופנמים בתוכו) וכך יזהר מלנסות ולהיעזר בהם. במקרים מסוימים עלול הנעזר לחוש פגיעה באגו שלו {הפונה מודה שהוא נחות יחסית לעוזר, וככל שתחום העזרה מרכזי יותר לאגו של הפונה כך הפגיעה האפשרית חזקה יותר, עד כדי הכללתה לסטיגמה בתחושת הפונה (1995 Major,.{(Blaine, Crocker, & בהתאם לגישה זו, הפונה הפוטנציאלי עורך השוואה בין התועלת המעשית אותה יפיק מהעזרה ובין המחיר הפסיכולוגי אותו ישלם, ואם המחיר גבוה יותר הוא לא ייעזר (1990.(Nadler, מבחינה תיאורטית שייכת גישה זו לזרם בחקר המוטיבציה ) שבמרכזו ההנחה Kuhl (אשר מכנה אותה בשם "העיקרון ההדוניסטי"), שאם (Kuhl, 1984 לאדם שני דחפים מנוגדים הוא יפעל בהתאם לחזק (גישת ה.(expectancy - value הספרות המקצועית בתחום זה (פניה לעזרה כפונקציה של השוואת מחיר פסיכולוגי לרווח אינסטרומנטלי) בודקת שורת משתנים המשפיעים על התנהגותו של האדם - האם יפנה או לא יפנה לקבלת עזרה; ניתן לחלק אותם לשתי קבוצות: א. מאפיינים מצביים : מאפייני העוזר, מאפיינים הכרוכים בקשר עוזר-נעזר כמו הדדיות (כשהנעזר יכול לגמול לעוזר) ואנונימיות (הנעזר נשאר בלתי מוכר לעוזר) ומאפייני הצורך המסוים בעזרה. ב. מאפיינים של האדם הפונה לעזרה - דמוגרפיים ואישיים (אישיותיים וקוגניטיביים).

20 כאן תיסקרנה בקצרה שתי קבוצות משתנים אלו. מאפיינים מצביים המשפיעים על הפניה לעזרה (הקשורים לעוזר, לקשר עוזר-נעזר ולמאפייני הצורך בעזרה). מאפיינים הקשורים בעוזר ובקשר עוזר-נעזר המשפיעים על הפניה לעזרה. דמיון העוזר לנעזר מהווה משתנה שהשפעתו אינה חד משמעית על מידת בקשת עזרה; גישת ה"תמיכה החברתית" נשענת על מחקרים אפידמיולוגים (לדוגמא - & Winer, Fischer, (Abramowitz, 1983 ומחקרי שדה (לדוגמא - 1988 Knapp, (Karabenic & מראים כי האדם נעזר קודם כל בקרובים לו, אשר מטבע הדברים קיים דמיון בינו ובינם. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים תוצאה הפוכה - אדם נרתע מלהיעזר בחבר או באדם דומה ויעדיף לפנות לשונה ) Streufert, 1976 (Nadler, Fisher, & או לזר 1983) Ben-Itzhak,.(Nadler, Fisher, & הסברי תוצאות המחקרים בפסיכולוגיה החברתית נשענים על תאורית ההשוואה החברתית ) Festinger, 1954), המנבאת כי קבלת עזרה מאדם קרוב ו/או דומה, המשמש בסיס להשוואה חברתית, יכולה לגרום לתחושת נחיתות. (1998 Nadler,1997), דרך שימוש במושגים "חיפוש עזרה אוטונומי" ו"חיפוש עזרה תלותי" מסביר את הבדלי התוצאות בשוני הבסיסי הקיים בין מחקרי שטח ומחקרי מעבדה; מחקרי השטח בודקים את חייו בפועל של הנעזר, בהם יש קשרים מתמשכים והוא יכול לתמרן את הפניה לעזרה כך שפחות תאיים עליו (כמו בקשת עצה עבור אדם "אחר", לכאורה), ובכך הוא יכול להפעיל פניה לעזרה מהסוג האוטונומי (בקשת עזרה שעיקרה רכישת כלים המאפשרים לאדם להישאר עצמאי ואף להגדיל את מידת עצמאותו) - ובכך לשמור על תחושת השליטה בעולמו; במקרה כזה תהיה העדפה להיעזר בדומה ובמוכר. אפשרות זו לא קיימת להערכתו במחקרי המעבדה - באלו המשתתף אמור לבחור בין בקשת עזרה (מצב בו העוזר פועל בעצמו, ללא מתן כלים לנעזר להתמודדות עתידית) או לא להיעזר כלל, ותחושת האיום הכרוכה בפניה כזו לאדם דומה תהיה גבוהה יותר. אטרקטיביות פיזית (של העוזר) בדרך כלל תפחית את מידת הפניה לעזרה, חוץ מאשר בפנית נשים לגברים (1982 al.,.(nadler et אנונימיות מקלה על פניה לעזרה, במיוחד כאשר מדובר במישורים הקשורים לתחום הפסיכולוגי כמו אינטיליגציה או מצוקה נפשית (1978 Porat,.(Nadler & הדדיות מועדפת על ידי הנעזר; עוזר שאפשר לגמול לו - קל יותר להעזר בו (1985 Chemerinski,.(Nadler, Maseless, Peri, & מאפיינים הקשורים בתוכן הבקשה המשפיעים על הפניה לעזרה.

21 מרכזיות הנושא לאגו - ככל שהנושא מרכזי יותר לאגו כך יתקשה האדם להיעזר; Tessler and (1972) Schwartz במחקרם אמרו למחצית המשתתפים כי הצלחה בביצוע המשימה משקפת איכויות כמו אינטיליגנציה והיגיינה נפשית (הנתפסות כמרכזיות לאגו) ולמחצית השניה נאמר שההצלחה בביצוע המשימה היא מקרית. התוצאות הראו קשר הפוך בין מידת הפניה לעזרה ובין מרכזיות התחום לאגו. סימוכין נוספים לכך נמצאו במחקרי פסיכולוגיה חברתית (למשל -.(Bruder-Mattson & ובספרות התמיכה החברתית (למשל Hovanitz, 1990 (Nadler, 1991 עצמת הצורך (הקושי הניצב בפני האדם לגביו הוא שוקל פניה לעזרה) ניצבת בדרך כלל ביחס ישר לנכונות להיעזר (1999 al., ;(Sorgaard & כך למשל המנבא הטוב ביותר לפניה לעזרה פסיכיאטרית הוא חומרת הסימפטומים (1976 Mechanic,.(Greenley & יחד עם זאת נמצא כי במקרים של צורך עז במיוחד בסיוע ישנה דוקא ירידה בביקוש לעזרה; עובדה זו מוסברת על ידי תחושת חוסר אונים 1988) Knapp,.(Karabenic & נורמטיביות הפניה לעזרה - and Tessler (1972) Schwartz בדקו באחד ממחקרי החלוץ (שהוזכר קודם לכן) את נושא הנורמטיביות. במחקרם ניתנה למשתתפים האפשרות להיעזר, כאשר למחציתם נאמר כי רוב המשתתפים פנו לעזרה (כלומר, שפניה לעזרה היא נורמטיבית) ולמחציתם - ההיפך. התוצאות הראו שכאשר פניה לעזרה נתפסת כנורמטיבית מידת הפניה לעזרה גדלה באופן משמעותי. ההסבר - צורך בהשוואה חברתית ורצון שלא להיראות כ"פחות טוב" מהאחרים. במחקרים נוספים שבדקו את הנושא נמצאו תוצאות דומות 1978) Porat,.(Broll et al., 1974 ;Gross et al., 1979 ;Nadler & מאפייני האדם הפונה לעזרה המשפיעים על הפניה לעזרה {מאפיינים דמוגרפיים ואישיים (אישיותיים וקוגניטיביים)}. מאפיינים דמוגרפיים המשפיעים על הפניה לעזרה. Rickwood & ) הבדל בין המינים - לרוב נמצא כי נשים פונות יותר, במגוון תחומים Raviv, Raviv, & Yunovitz, 1989; ;Schonert-Reichl & Muller,1996 ;Braithwaite, 1994 ;;Bee Gates et al., 1996 ) אך יש גם עדויות לחוסר הבדל מובהק בין המינים (Nadler, ;1998 ;Raviv et al., 2000) במיוחד כאשר מדובר בפניה לעזרה מקצועית,(Oliver et al., 1999 (1978) Brown Chamberlain, 1994.(Deane & בגיל השוני - ;Hinson & Swanson, 1993 מדווח כי מעל גיל 60 ניכרת ירידה בפניה לעזרה. (1981) Veroff מצביע על העובדה, כי אנשים מבוגרים ממעטים לפנות לעזרה. ההסבר המקובל שניתן לכך - מאמץ אוכלוסיה זו לשמור על אי תלות. יחד עם זאת מחקר חדש יחסית (1999 (Billingsley, מראה אנשים מבוגרים אשר הם בעלי פתיחות להתנסות Experience) (Opennes to מוכנים לפנות לעזרה בין אישית (בפניה לפסיכולוגים) לא פחות מצעירים. ניתוח ע"פ מצב סוציו-אקונומי מראה כי בדרך כלל קיים יחס ישר בין גובה מצב זה לבין נכונות להעזר. במחקרם של (1972) Tessler and Schwartz נמצא קשר חיובי בין גובה הכנסת אב

22 הנשאל/ת לבין מידת חיפוש עזרה בניסוי מעבדה. (1983) Fischer, Winer, and Abramowitz מדווחים על קשר חיובי בין מצב סוציו-אקונומי (הכנסה, השכלה) לבין פניה לעזרה נפשית מקצועית. בדיקה של השתייכות למיעוט אתני מראה התמונה מורכבת: בדרך כלל מצבם הסוציו- אקונומי של בני מיעוטים פחות טוב, וככאלה הם פונים פחות לעזרה. יחד עם זאת נמצא, שתכניות סיוע המיוחדות לאוכלוסיה כזו זוכות להיענות רבה יותר מהיענותה של אוכלוסיית הרוב לתכנית דומה (1996 al.,.(akutsu et תמונה שאינה חד משמעית נמצאה גם בבדיקה של השתייכות לקבוצה עם מגבלות - הצורך להיעזר קיים, אך יש לבני קבוצה זו רתיעה מהפגנת חולשתם דרך פניה לעזרה. הורים לילדים עם פיגור פנו לעזרה רק לאחר שיכלו לקבל את המציאות (1991 Rahav, ;(Nadler, Lewinstein, & אצל גברים משותקי רגליים נמצא קשר חיובי בין קבלת המגבלה ונכונות לקבלת עזרה (1981 Jaff,.(Nadler, Sheinberg, & סטודנטים עם לקויי למידה פנו לקבלת עזרה רק עם חשו שאין בפניה תהליך הדבקת תווית (סטיגמטיזציה) ).(Hoehn, 1999 אדם עם מגבלה יפנה לעזרה רק אם יוכל להפריד בין המגבלה עצמה ובין תפיסתו הכוללת את עצמו, לקבל את המגבלה ולא לחשוש שמא קבלת עזרה תגרום לו ולסביבתו לראות אותו דרך המגבלה. מחקר רב משתתפים - מעל 2000 מרואיינים (1999 al., (Sorgaard & - מראה כי בסך הכל השפעת המשתנים הדמוגרפיים קטנה משמעותית יחסית להשפעת המרכיבים האחרים (מצביים ואישיים) על הפניה לעזרה בין אישית. מאפייני אישיים (מאפייני אישיות וסגנונות קוגניטיביים) המשפיעים על הפניה לעזרה. מאפייני אישיות. הערכה עצמית - Nadler (1986a) מצביע על שתי גישות היכולות לנבא את מידת הפניה לעזרה כפונקציה של זו. האחת היא גישת הפגיעות, ולפיה בעלי הערכה עצמית נמוכה (שהם פגיעים יותר) יפנו פחות לעזרה כדי לא להכביד על אותה הערכה עצמית שלהם הרעועה ממילא. הגישה השניה, גישת העקביות טוענת שאנשים תופסים עצמם, חושבים ומתנהגים באופן עיקבי; בעלי הערכה עצמית גבוהה רואים עצמם כבלתי תלויים בזולת ולכן צפוי שיפנו פחות מהאחרים בבקשה לעזרה מתוקף ההנחה שזו עלולה לרמוז על צורך תלותי, שכאמור אינו נתפס כעקבי עם תפיסת העצמי שלהם. חוקרים בפסיכולוגיה חברתית (לדוגמא - 1985 al., (Nadler et ניסו לפתור סתירה זו: נמצא שבעלי הערכה עצמית גבוהה פנו פחות לעזרה מבעלי הערכה עצמית נמוכה רק במצבים בהם המטלה היתה מרכזית לאגו. בדומה, מתוך החיילים אשר לקו בתגובת קרב - אלו שהיו בעלי אמונה גבוהה ביכולתם האישית (self-efficacy) פנו פחות לעזרה מהאחרים (1989.(Solomon, אנשים בעלי מודעות,(LaMorto-Corse & Carver, 1980) עצמית גבוהה פונים פחות לעזרה מעמיתיהם מן הסתם משום שבעלי מודעות עצמית הם גם בעלי ביקורת עצמית (1981 Scheier, (Carver & הגורמת לאדם לבחון היטב את המחיר הפסיכולוגי הקיים בפניה לעזרה. גם תרומת מניע ההישג נבדקה - אחת מהנחות החוקרים היתה, שהשלמת משימה, גם אם היא דורשת פניה לעזרת הזולת, תהיה חשובה לאנשים הגבוהים במידת מניע ההישג שלהם. (1986b) Nadler הראה, שמניע הישג נמצא

23 ביחס ישר למידת הפניה לעזרה. הנחה מחקרית אחרת חזתה דווקא קשר הפוך: לפיה, מניע ההישג קשור עם צורך עמוק לתחושת הישג אישי, ומכאן שבעלי מניע הישג גבוה ימעטו לפנות לעזרה. (1972) Tessler and Schwartz הראו, כי קיים מתאם שלילי בין מידת מניע ההישג וחיפוש עזרה. סתירה זו ניתנת לפיתרון בעזרת גישת היחוס analysis) (attributional של ) Ames 1983); בהתאם לגישה זו (הכוללת את המרכיבים אליהם האדם מייחס את הישגיו וכשלונותיו) יש לפרט תבנית יחוס הרלוונטית - או שאינה רלוונטית - לפניה לעזרה, ולפיה יפעל האדם (הרחבה ניתנת בתת הפרק הבא העוסק בסגנונות קוגניטיביים). הרגישות לביקורת סביבתית - (חשש מביקורת שלילית וכמיהה למשוב חיובי) הביאה לבדיקת ארבעה משתנים אישיותיים הרלוונטיים לתחום הפניה לעזרה: החצנה, ביישנות, תלות ופרפקציוניזם חברתי. אנשים מוחצנים (אקסטרוורטים) פונים לעזרה מהר יותר ממופנמים (אינטרוורטים) (1995 al.,.(amirkhan et ביישנות - ככל שזו גדולה יותר כך תקטן הפניה לעזרה ) Middelton- ;Jacoby, 1994 ;Cheek, Malchior, & Carpentieri, 1986 ;Zimbardo, 1977 DePaulo, Dull, Greenberg, & ) במיוחד כאשר הפניה מכוונת לבן/בת המין השני (Moz, 1990 O'-Neill & Bornstien, ) אנשים תלותיים בסה"כ יחפשו עזרה יותר מאחרים.(Swaim, 1989 Nadler, 1997 (1964) Freud.(2001 ;Bornstien, 1993; רואה את האדם התלותי כזקוק לאדם האחר, באופן קבוע, כדי לקבל תמיכה, עידוד וטיפוח - ולכן ירבה בפניה לעזרה. לפי גישה זו הפניה לעזרה אינה רק לשם התמודדות יעילה אלא למען שמירת הקשר עם אנשים פוטנטיים החשובים לאדם. ל (1947) Fromm ראיה דומה - לדעתו, האדם התלותי מחפש עוזר בעל תכונות קוסם, אליו תופגן נאמנות יוצאת דופן מחשש לאובדן לאובדן התמיכה. לסוג כזה של בקשת עזרה (מעבר לצורך המעשי של התמודדות נקודתית) קורא (1998, Nadler עמ' 64) "שימוש יתר" בחיפוש עזרה. (1993) Bornstien מפרט כי עיקר הפניה של האדם התלותי לעזרה היא לכיוון עוזר בעל סטטוס גבוה. לגבי פרפקציוניזם חברתי - תחושת ההכרח להיות ולהיראות "מושלם" יותר כך קטנה מידת פניתו של האדם לעזרת זולתו (2000 Blackstein,.(Mills & - ככל שזו גבוהה Attachment משתנה אישיותי נוסף הקשור למידת הפניה לעזרה הוא - סוג ה {"היקשרות", בתרגומו של מיקולינסר (2001)} שיש לאדם. המונח הוטבע על ידי (1969, Bowlby 1980) 1973, ופרושו, בתמציתיות - איכות המגע הקרוב שהתינוק זוכה לו בינקותו על ידי הדמויות המטפלות, והתנהגותו בתגובה לאותה איכות מגע. מתארים שלושה סוגי (1978) Ainsworth, Blehar, Waters, and Wall :Attachment א. הבטוח (התינוק חש כי מגע האם (לרוב זו הדמות המטפלת) ונוכחותה טובים ומספקים); ב. החרד/אמביוולנטי (רמת הביטחון של התינוק באיכות המגע של אימו ובנוכחותה בכלל קטנה וגורמת לו לחוש חרדה ואמביוולנטיות לגבי פניה אליה). ג. הנמנע (התינוק נסוג לתוך עצמו לאחר חווית שרשרת אכזבות מהדמות המטפלת). Hazan and (1987, 1990) מראים כי סוגי ה- Attachment, אשר עוצבו בילדות, שרירים וקיימים Shaver בבגרות ומשפיעים על התנהגות הפרט בתחומי חיים מרכזיים כמו אהבה ועבודה. הם מצאו כי היכולת ליצור אינטימיות וקירבה, יחס חיובי למתן תמיכה וקבלתה ותחושת אמון כללית כלפי הזולת מאפיינים את בעלי הסגנון הבטוח; הפחד מאינטימיות וחשש מתלות מאפיינים את בעלי

24 הסגנון הנמנע; חוסר יציבות ריגשית, דאגה לגבי אפשרות של הינטשות וקנאה מאפיינים את בעלי (1993) בדקו איסטרטגיות של הסגנון החרד/אמביוולנטי. Mikulincer, Florian and Weller התמודדות כפונקציה של סגנון ה- Attachment ; הם מצאו כי בעלי הסגנון הבטוח פנו יותר מהאחרים לעזרה בין אישית, כאשר בעלי הסגנונות האחרים פנו לאסטרטגיות התמודדות אחרות. (1992) Simpson, Rholes and Nelligan מצאו כי אנשים בעלי סגנון נמנע לא נטו להישען על קרובים המשמעותיים אליהם בתקופות לחץ. (2000) Collins and Feeney מצאו כי בעלי הסגנון הנמנע, כאשר פנו לבסוף לעזרה בין אישית, הם עשו זאת באופן מאד עמום ובלתי יעיל. לגבי אנשים בעלי סגנון חרד/אמביוולנטי נמצאו תוצאות בלתי עיקביות לגבי מידת הפניה לעזרה: (1993) Mikulnicer, Florian and Weller מצאו כי אלו נוטים פחות לחפש עזרה מהאחרים, בעוד שבמחקר אחר 1995) Florian, (Mikulnicer and נמצא כי אנשים אלו פנו לעזרה יותר (1998) מהאחרים. Nadler מציע כי אי העיקביות הזו ניתנת להסבר על ידי הבנת השוני בסיטואציות בהן נדרשה העזרה בשני מערכי הניסוי. ככלל, מחדד (1998) Nadler את ההבחנה ומשער כי סוג ה- Attachment משפיע, בבגרות, על אופן הפניה לעזרה בין אישית: הטיפוס הבטוח יחפש עזרה באופן אוטונומי (יבקש כלים להתמודדות עצמית מאוחרת יותר), החרד/אמביוולנטי - התנהגותו תנוע בין בקשת עזרה תלותית (שאיפה שהזולת יתמודד עבורו) לבין שימוש חסר בעזרה פוטנציאלית, כפוף למשתנים המצביים; הנמנע לא יבקש עזרה. תמיכה מחקרית לחלוקה זו נמצאה על ידי.(1996) Tzafrir, Nadler and Friedland קבוצת המשתנים האחרונה לתת-פרק זה מתמקדת בהתיחסות הפרט לסביבתו החברתית ובתחושת ההשתיכות אליה. האוריינטציה החברתית האקטיבית - ככל שזו גדלה כך תגדל הפניה לעזרה מהסוג האוטונומי (1998.(Nadler,,1997 ה"אורינטציה החברתית האקטיבית" היא המידה בה אדם נוטה ליזום קשרים חברתיים ועד כמה הוא רואה בחברה מקור להישען עליו בעת הצורך. "בקשת עזרה מהסוג האוטונומי" היא בקשת עזרה שעיקרה רכישת כלים המאפשרים לאדם להישאר עצמאי ואף להגדיל את מידת עצמאותו (בניגוד ל"בקשת עזרה מהסוג התלותי"). מונח דומה הוא האורינטציה לקהילה - (1987 al.,,(clark & מונח הבודק (בעזרת סקלה שבנו המחברים) את חשיבות הקהילה בחיי הפרט, בין השאר בתחום יחסי עזרה. נמצא קשר ישר בינה לבין מידת הפניה לעזרה. ולבסוף, תחושת שייכות לקבוצה הכוללת את העוזר הפוטנציאלי - ("personal self") משתמשים במונחים "עצמי אישי" ועצמי (2001) Stapel and Koomen חברתי self") ;("social מדובר בהתיחסות כללית של אדם לסביבתו האנושית - האם כיוונה הוא אינטגרטיבי או דיפרנציאלי כלפי אותה סביבה. אינפורמציה שיש לאדם (או שהוא מקבל אותה) לגבי הסביבה עוזרת לו להפעיל את אחד משני ה"עצמי" הללו. לדעתם, ככל שה"עצמי החברתי" יופעל יותר כך יורגש שיתוף פעולה ותחרותיות תיקטן. להערכתנו חלק משיתוף פעולה כולל פניה לעזרת הזולת כשיש צורך בכך. יש הרואים במינון היחסי של ה"עצמי האישי" לעומת ה"עצמי החברתי" תכונה אישיותית (1989 ;Cheek, (Brown, 1998 בדומה לאורינטציה החברתית האקטיבית 1997) (Nadler, ולאורינטציה לקהילה - 1987) al.,.(clark &

25 סגנונות קוגניטיביים. כאן ייסקרו שלושה מאפיינים קוגניטיביים אשר (1998) Nadler סבור כי הם קשורים למידת הפניה לעזרה - תבנית יחוס קוגניטיבית הרלוונטית (או שאינה רלוונטית) לפניה לעזרה; אמונה בקביעות (או אי קביעות) רמת האינטיליגנציה; התמקדות במשימה (לעומת מעורבות בהערכת האגו) תוך ביצוע משימה. (1983) Ames מבדיל בין תבנית יחוס קוגניטיבית הרלוונטית לפניה לעזרה לבין זו שאינה רלוונטית לפניה כזו. הראשונה מובילה את האדם לרצות ולהיעזר באדם אחר, כאשר הדבר נחוץ לפתרון בעיה; התבנית השניה מובילה את האדם לנסות ולהיעזר בזולת כמה שפחות. תבנית היחוס הרלוונטית לחיפוש עזרה כוללת את האמונות הבאות: א. קושי או כישלון בביצוע משימה לא משקפים את יכולתו הכוללת של האדם, אלא קשורים בכישורים מסוימים, באינפורמציה שלא נרכשה או בהשקעה קטנה מידי של מאמץ. ב. סיבות חיצוניות לכישלון, כמו מזל רע, אינן רלוונטיות. תבנית היחוס הקוגניטיבית שאינה רלוונטית לפניה לעזרה כוללת את האמונות ההפוכות לכך. גישתו התיאורטית של (1983) Ames נשענת על ניתוחיו של (1979) Weiner לגבי תבניות יחוס קוגניטיביות במצבים הכרוכים בהתמודדות והישג. המונחים המרכזיים בניתוחיו של Weiner הם מיקוד שליטה (פנימי או חיצוני), אמונה או אי אמונה ביציבות של תוצר (לדוגמא - האם הצלחה מסוימת צפויה לחזור על עצמה, כשהדבר יישנה) ואמונה או אי אמונה בכלליות (גלובליות); דוגמא למשתנה האחרון: האם כשלון של אדם מיוחס על ידיו למיכלול אישיותו או רק לנקודה רגישה אחת. הנחתו של Ames היא, שאנשים בעלי תבנית יחוס קוגניטיבית הרלוונטית לפניה לעזרה אמנם יפנו בפועל לעזרה יותר מהאחרים. (1982) Ames and Lau הראו זאת מחקרית. אמונה בקביעות (או אי קביעות) רמת האינטיליגנציה - Dweck (1991) מבחינה בין ילדים אשר מאמינים כי רמת האינטיליגנציה היא גורם קבוע ובלתי ניתן לשינוי - אותם היא מכנה Entity - לבין ילדים המאמינים כי רמת האינטיליגנציה האישית ניתנת לעיצוב ולפיתוח theorists והמכונים.Incremental theorists הראשונים מאמינים שכל התמודדות אשר אין הצלחה מיידית בסופה מעידה על יכולת נמוכה, ולכן סביר כי יהססו לפנות לעזרת הזולת; האחרונים יראו בהתנסות, כולל צורך בלמידה חדשה כחלק מהתפתחות ולכן יהיו פחות מאוימים מפניה לעזרה ).(Nadler, 1998 התמקדות במשימה לעומת מעורבות בהערכת אגו תוך ביצוע משימה (1984 (Nicholls, - כאשר עיקר האנרגיה הולכת לכיוון הערכת האגו, ישנה חשיבות עליונה לצורה אותה חווה אדם כיצד הוא נתפס על ידי האחרים; במקרים אלו מצופה מהאדם לצמצם את מידת הפניה לעזרת הזולת, גם כאשר הדבר נחוץ להשלמת משימה. ממצאים מחקריים מראים כי אנשים פונים פחות לעזרה כאשר המשימה מרכזית לאגו (1986 Fisher, ;(Tesser, 1988 ;Nadler & נתונים אלו תומכים בהשערתו של - Nicholls אנשים שנטייתם הקוגניטיבית היא לכיוון הערכת האגו (על חשבון ההתמקדות במשימה) ייטו פחות לפנות לעזרה, כאמצעי זהירות מפני "היתפסות האדם בקלקלתו". אלו הממוקדים במשימה יפנו ביתר קלות לעזרה - במיוחד לעזרה מהסוג האוטונומי המאפשרת רכישת כלים ושמירה על תחושת שליטה ועצמאות בלשונו של (1998). Nadler תמיכה

26 מחקרית ישירה להשפעת המיקוד באגו - לעומת המיקוד במשימה - נמצאה על ידי.(1995) Butler and Neuman על מידת הפניה לעזרה תמצית גישת "רווחים אינסטרומנטליים מול מחירים פסיכולוגיים": האדם עורך השוואה בין הרווח המעשי שינתן לו עם קבלת העזרה לבין המחיר הפסיכולוגי שהוא עלול לשלם; מחיר זה (בדרך כלל אי רצון להטריד או חשש מפגיעה באגו) הנוכחי: מושפע מכלל המשתנים שהוזכרו בפרק מאפיינים מצביים, בהם מאפייני העוזר, מאפיינים הכרוכים בקשר עוזר-נעזר ומאפייני הצורך המסוים בעזרה. מאפיינים של האדם הפונה לעזרה - קוגניטיביים). דמוגרפיים ואישיים (מאפייני אישיות וסגנונות תוצאת השוואה זו, לדעת החוקרים, תקבע אם האדם אם יפנה לעזרת הזולת, וכן - במידה ויפנה לעזרה - האם תהיה זו פניה תלותית או פניה השומרת על אוטונומיית הפונה Nadler, 1990,).(1991,1997,1998 יתרונותיה של גישה זו לגבי ניבוי פניה לעזרה: היא מראה, דרך בדיקת משתנים רבים, כי בנוסף לרשת התמיכה החברתית שיש לאדם הוא לוקח בחשבון גם את המחיר הפסיכולוגי הכרוך בפניה לעזרה; מחיר זה יכול להיות מושפע מכיוונים רבים - גורמים מצביים, מאפיינים דמוגרפיים, משתני אישיות וסגנונות קוגניטיביים. גישה זו מעשירה את הידע לגבי מכלול נקודות שיש להן נגיעה לחיפוש עזרה ויכולה לתרום לגבי יצירת אוירה שתקל על פניה לעזרה. חסרונות גישה זו לגבי ניבוי פניה לעזרה: ראשית, היא טוענת שאדם יחליט אם (ובאיזו מידה) יפנה לעזרה לאחר עריכת השוואה ראשונית בין "רווח אינסטרומנטלי" לבין "מחיר פסיכולוגי" ואינה לוקחת בחשבון את האפשרות שהאדם יכול לפעול לשינוי אחד הערכים הללו; שנית, ניבוי יעיל של מידת הפניה לעזרה לפי גישה זו מחיב אותנו לבדוק מספר גדול של משתנים אישיים ומצביים (היות ורבים נמצאו קשורים למידת הפניה לעזרה) ולערוך לעיתים התאמות בין משתנה אישיותי למצבי (לדוגמא - עלינו לזכור כי בעלי הערכה עצמית גבוהה יפנו פחות לעזרת הזולת מבעלי הערכה עצמית נמוכה בעיקר כשנושא הפניה מרכזי לאגו); דרך זו, בלשון המעטה, מסורבלת. לכן נערך המחקר הנוכחי אשר בודק ישירות האם קיימים הבדלים בין אישיים בתחום המוגדר הזה - מוכנות לבקשת עזרה מהזולת - ובאילו תנאים יבואו לידי ביטוי במיוחד הבדלים אלו, ומתיחס לשאלה האם מוכנות זו יכולה לעזור לאדם בשינוי התיחסותו למידת הרווח ו/או המחיר הכרוכים בפניה לעזרה.

27 חיפוש עזרה כפונקציה של מוכנות לבקשת עזרה (הכוללת שליטה עצמית היחודית לתחום). בפרקים הקודמים הוצגו שתי גישות רווחות, אשר מסבירות את מידת פנייתו (או אי פנייתו) של האדם לעזרת הזולת: הראשונה - גישת "מקורות העזרה שיש לאדם" - טוענת כי האדם יפנה לקבלת עזרה במידה רבה יותר ככל שמקורות התמיכה שלו (הפורמליים והבלתי פורמליים) רבים יותר (והוא יודע עליהם), ככל שהקשרים הבין-אישיים ברשת התמיכה החברתית של האדם חזקים יותר וככל שעמדתו חיובית יותר לגבי תומכיו הפוטנציאליים ולגבי בקשת עזרה בכלל. הגישה השניה - "רווחים אינסטרומנטליים מול מחירים פסיכולוגיים" - מקבלת את הגישה ראשונה, אך טוענת שאין די בקיום מקורות עזרה וביחס חיובי כלפיהם; האדם עורך השוואה בין הרווח המעשי שינתן לו עם קבלת העזרה לבין המחיר הפסיכולוגי שהוא עלול לשלם, ובסופה הוא מחליט אם לפנות לעזרה. בפרק זה מוצגת ראיית המחקר הנוכחי, המהווה פן נוסף לגישות אלו. לפן זה קראנו "חיפוש עזרה כתוצאה של מוכנות לבקשת עזרה (מב"ע)", והשוני בינו לבין הגישות האחרות מוצג כאן בקצרה. גישת "מקורות העזרה שיש לאדם" מניחה כי לאדם יש אורינטציה, שהיא די קבועה, לגבי פניה לעזרת הזולת (ומהווה משתנה מנבא לגבי מידת הפניה לעזרה). (1976) Tolsdorf מציג את המושג network orientation שהוא "מערך של אמונות, עמדות וציפיות לפוטנציאל יכולת המימוש של הקשרים ע"מ להיעזר בבעיות של החיים". (1985) Vaux מציג מבנה פקטוריאלי של אותה network orientation scale ובו אי-תלות, היסטוריה של חיפוש עזרה ואמון. המחקר הנוכחי בודק את מוכנות האדם לפעולה לגבי פניה לעזרה, לא את האורינטציה שלו; חשיבות המעבר מאורינטציה לפעולה (באופן כללי) מודגשת על ידי (1984), Kuhl המציג בחיבורו את חשיבות ה - control - action יכולת האדם להוציא פעולה מהכח אל הפועל גם אם יש פיתוי אחר שיכול לעכב - או למנוע - פעילות זו. המשתמע מראיה זו הוא, שאוריטנציה חיובית לבקשת עזרה יכולה להיות תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לפניה כזו בפועל. לדוגמא אפשר להתיחס לפריט מספר 2 באותה network orientation scale שהוזכרה: "לידידים יש

28 בדרך כלל עצה טובה לתת". אמונה כזו חשובה לאדם לפני פנייתו לרעהו בדבר קבלת עצה, אך אמונה זו אינה תמיד מספקת לפנייה (משום נושא המחיר הפסיכולוגי או משום פעולה מפתה אלטרנטיבית, בסגנון "עדיף לא לעסוק בנושא זה כעת אלא לעשות משהו אחר"). המחקרים בפסיכולוגיה חברתית, אשר בדקו את הגישה השניה, התרכזו רובם ככולם בבדיקת משתנים כלליים (מצביים ואישיים) אשר משפיעים על מידת הפניה לעזרה. אנו מתמקדים בבדיקת ההבדלים הבין-אישיים היחודיים לתחום, ובכך צועדים בעקבות תיאורטיקנים המעדיפים שימוש במשתני ניבוי ממוקדים (ולא כלליים) אשר יומרות הניבוי שלהם מוגדרות יותר, או בניסוחם של "The local predictability of social :(1987) Wright and Mischel behavior" (חלק מכותרת מאמרם). המחקר הנוכחי מראה כי אדם מגלה עיקביות התנהגותית לגבי בקשת עזרה מהזולת, מעבר למצבים השונים והעוזרים הפוטנציאליים השונים המשפיעים על מידת הפניה לעזרה. ברצוננו להבהיר: "עיקביות" אין פרושה שאדם יבקש עזרה באותה מידה בכל מצב, אלא שיש לו "מקדם קושי" (לגבי פניה לעזרת אדם אחר) שהוא אישי; חיבורו לקושי הסיטואציוני יקבע את המידה בה יפנה אדם לעזרה במקרה ספציפי. פניה לעזרת הזולת כוללת בתוכה, להערכתנו, מרכיבים של שליטה עצמית {כניסה זמנית למצב לא נעים, לעתים מאיים (המחיר הפסיכולוגי) כדי להשיג מטרה מבוקשת}. גישת ה"רווח האינסטרומנטלי מול המחיר הפסיכולוגי" טוענת לעריכת השוואה בין שני מרכיבים אלו (הרווח והמחיר) אשר תוצאתה תיקבע אם האדם יפנה לעזרה; גישת ה"מוכנות לבקשת עזרה", הכוללת רכיבים של שליטה עצמית טוענת שהפרט אשר יש לו את אותה "מוכנות" יכול, גם אם בהתחלה המחיר הפסיכולוגי נתפס כבד יותר מהרווח, לפעול לשינוי אחד הערכים (העלאת ערך הרווח האינסטרומנטלי ו/או שינוי ההתיחסות למחיר הפסיכולוגי), בדומה לוויסות קוגניטיבי המסייע בהתמודדות עם מצבים הכוללים, למשל, כאב פיזי ) Process.(Rosenbaum, 1990) (Regulating Cognitions בשורות הבאות נציג את עיקרי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית לגבי התמודדות עם מצבי אי נעימות או לחץ, הכוללת את מרכיב השליטה העצמית; כמו כן נראה את האפשרות ליישם גישה זו על תהליך חיפוש עזרה. לתפיסת חלק מהחוקרים, שליטה עצמית שייכת למיגוון פעילויות הכרוכות בפער בין תוצאות לטווח קצר ולטווח ארוך 1990) Peake, ;Rachlin, 1995, 1996, 1997 ;Shoda, Mischel, & Metcalfe & ;Mischel, 1974 ;Loewenstein, 1996 ;Mischel, Shoda, & Peake, 1988 (Mischel,1999 הכרחי מהגעה למטרה. והיא נדרשת כאשר תוצאת הפעולה לטווח קצר היא בלתי נעימה אך מהווה חלק הגדרה אחרת של שליטה עצמית היא יכולתו של אדם להחליט ולבחור בהתנהגות המושכת פחות מאחרות, ללא כפייה חיצונית (1974 Mahoney, (Thoresen & מתוך מטרה להשיג דבר מה בעתיד. התנהגות של שליטה עצמית כרוכה לפיכך בקונפליקטים הקשורים ביכולת לדחיית